Shemot Rabbah — Capítulo 5 (Parashá 5)
Texto Completo en Hebreo con Traducción al Español Sección por Sección
> Fuente: Daat Shemot Rabbah — Midrash Rabbah sobre el Libro de Éxodo (Parashat Shemot). Descripción: Traducción completa al español verso a verso / sección por sección, acompañada por el texto original en hebreo de las 23 secciones del Capítulo 5 de Shemot Rabbah.
Sección 1: "¡Oh, si fueras como un hermano para mí!" (Cantar de los Cantares 8:1) y el encuentro entre Moisés y Aarón
Texto Original en Hebreo
ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה - הדא הוא דכתיב (שיר ח, א): מי יתנך כאח לי. באיזה אח הכתוב מדבר? אם תאמר בקין, והא כתיב (בראשית ד, ח): ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. אם תאמר כישמעאל ליצחק, הא גרסינן ישמעאל שונא ליצחק. אם תאמר כעשו ליעקב, הא כתיב (שם כז, מא): וישטם עשו את יעקב. אם תאמר כאחי יוסף, והכתיב (שם לז, ד): וישנאו אותו. וכתיב (שם שם, יא): ויקנאו בו אחיו אלא, כיוסף לבנימן, (שיר שם, שם): יונק שדי אמי. כמשה לאהרן שנאמר: וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. אמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל נשיקות של תפלות הן, חוץ משלשה: נשיקה של גדולה, נשיקה של פרישות, נשיקה של פרקים. נשיקה של גדולה, שנאמר (ש"א י, א): ויקח שמואל את פך השמן ויצק על ראשו וישקהו. נשיקה של פרישות, (רות א, יד): ותשק ערפה לחמותה. נשיקה של פרקים, שנאמר: וילך ויפגשהו בהר האלהים, וישק לו. ויש אומרים: אף נשיקה של קריבות אין בה גנאי, שנאמר (בראשית כט, יא): וישק יעקב לרחל, שהיתה קרובתו. אמר רבי פנחס: מעשה היה באח ובאחות, שהיה אחד מהם, בגוש חלב ואחד מהן, בבית מרון. נפלה דליקה בביתו של גוש חלב, באתה אחותו מבית מרון, ונפלה עליו והיתה מחבקתו ומנשקתו. אמרה לו: איני מרגלת לבא אליך, אלא פחדתי, דהוית אחי באננקי, ופלטת ממנה, (שיר שם, שם): אמצאך בחוץ אשקך. באיזה חוץ? במדבר, מקום שנשקו אחים זה לזה, משה ואהרן:
Traducción al Español
"Y dijo el Señor a Aarón: Ve al encuentro de Moisés al desierto" (Éxodo 4:27).
A esto se refiere lo que está escrito: "¡Oh, si fueras como un hermano para mí, amamantado a los pechos de mi madre!" (Cantar de los Cantares 8:1). ¿De qué hermano habla el versículo?
Si dices que habla de Caín, pero está escrito: "Y se levantó Caín contra su hermano Abel y lo mató" (Génesis 4:8). Si dices que habla de Ismael hacia Isaac, aprendemos que Ismael aborrecía a Isaac. Si dices que habla de Esaú hacia Jacob, está escrito: "Y aborreció Esaú a Jacob" (Génesis 27:41). Si dices que habla de los hermanos de José, está escrito: "Y le aborrecieron" (Génesis 37:4) y "Y sus hermanos le tuvieron envidia" (Génesis 37:11).
¿A quién se asemeja entonces? A José hacia Benjamín ("amamantado a los pechos de mi madre"), y a Moisés hacia Aarón, de quien se dice: "Y fue y lo encontró en el monte de Dios, y lo besó" (Éxodo 4:27).
Dijeron nuestros sabios de bendita memoria: Todos los besos son frívolos o vanos, excepto tres:
- El beso de grandeza o liderazgo (Gedulá), como está escrito: "Tomó Samuel el frasco de aceite, lo derramó sobre su cabeza y lo besó" (1 Samuel 10:1).
- El beso de despedida o separación (Perishut), como está escrito: "Y Orfa besó a su suegra" (Rut 1:14).
- El beso de reencuentro (Perakim), como está escrito: "Y fue y lo encontró en el monte de Dios, y lo besó" (Éxodo 4:27).
Y hay quienes dicen: También el beso de parentesco cercano no tiene deshonra, como está escrito: "Y besó Jacob a Raquel" (Génesis 29:11), porque era su parienta.
Dijo Rabí Pinjas: Ocurrió una vez con un hermano y una hermana que vivían uno en Gush Jalav y la otra en Beit Merón. Ocurrió un incendio en la casa de Gush Jalav; vino su hermana desde Beit Merón, se arrojó sobre él, lo abrazaba y lo besaba diciendo: "No estoy acostumbrada a venir a ti, sino que tuve miedo por ti, mi hermano, porque estabas en peligro y fuiste salvado". A esto se refiere: "Si te encontrara fuera, te besaría" (Cantar de los Cantares 8:1). ¿En qué "fuera"? En el desierto, el lugar donde se besaron los dos hermanos, Moisés y Aarón.
Sección 2: Moisés parte de la casa de su padre
Texto Original en Hebreo
אמר רבי חמא: בן שתים עשרה שנה נתלש משה רבינו מבית אביו. למה כן? שאילו גידל בבית אביו, ובא ואמר להן לישראל המעשים, לא היו מאמינים בו, שהיו אומרים: אביו מסרה לו, לפי שיוסף מסרה ללוי, ולוי לקהת, וקהת לעמרם, ולכך נתלש מבית אביו. וכשהלך והגיד לישראל כל הדברים, לפיכך האמינו בו, שנאמר (שמות ד, לא): ויאמן העם:
Traducción al Español
Dijo Rabí Jamá: A la edad de doce años fue separado nuestro maestro Moisés de la casa de su padre. ¿Por qué razón? Porque si se hubiera criado en la casa de su padre y luego viniera a decirles a los israelitas: "He visto una revelación Divina", le habrían dicho: "Lo que estás diciendo es algo que aprendiste en la casa de tu padre". Por eso Dios lo alejó de ellos a una tierra lejana, para que cuando regresara y les hablara, supieran que sus palabras venían directamente del Cielo.
Sección 3: La despedida de Jetro: "Ve en paz" (Lej Le-shalom)
Texto Original en Hebreo
ויאמר לו אלכה נא ואשובה - אתה מוצא, כל מי שנאמר בו: לך לשלום, הלך וחזר. וכל מי שכתוב בו: בשלום, הלך ולא חזר. יתרו אמר למשה: לך לשלום, הלך וחזר:
Traducción al Español
"Y le dijo: Iré ahora y volveré" (Éxodo 4:18).
Encontrarás que todo aquel de quien se dice: "Ve en paz" (Lej Le-shalom), va y regresa con bien. Pero todo aquel de quien está escrito: "Ve con paz" (Be-shalom), va y no regresa.
A Moisés, Jetro le dijo: "Ve en paz" (Lej Le-shalom), y fue, cumplió su misión y regresó. Del mismo modo, David le dijo a Daniel/Salomón cosas similares. En cambio, a Abner o Absalón cuando se les dijo Be-shalom, no regresaron con vida.
Sección 4: La liberación del juramento ante Jetro
Texto Original en Hebreo
ויאמר ה' אל משה במדין לך שוב מצרים - אמר רבי יוחנן: למדתך תורה דרך ארץ, שהנשבע בפני חבירו לא יתירנו אלא בפניו, שלא יחשדנו שהוא נשבע לשקר, שכן אתה מוצא, שמשה נשבע ליתרו והלך למדין והתיר שבועתו בפניו, שנאמר: ויאמר ה' אל משה במדין. אמר לו הקדוש ברוך הוא: במדין נשבעת, לך והתיר שבועתך במדין. כי מתו כל האנשים וגו' וכי מתו והלא דתן ואבירם הם, והם היו עם קרח במחלקותו?! אלא מאי מתו? שֶׁנִּתְעַנוּ. ארבעה הן חשובין כמתים: סומא, ומצורע, ועני, ומי שאין לו בנים. (וכולן קרא במסכת עבודת כוכבים):
Traducción al Español
"Y dijo el Señor a Moisés en Madián: Ve, regresa a Egipto" (Éxodo 4:19).
Dijo Rabí Yojanán: La Torá te enseña buenas costumbres y respeto (Derech Eretz): que quien hace un juramento en presencia de su compañero, no debe anularlo ni liberarse de él sino en su misma presencia.
Como Moisés le había jurado a Jetro que no dejaría Madián sin su consentimiento (cuando está escrito: "Y acordó Moisés habitar con el hombre"), el Santo, bendito sea Él, le dijo a Moisés en Madián: "Ve y pide a Jetro que te libere de tu juramento", y así lo hizo.
Sección 5: Moisés lleva a su esposa e hijos sobre el asno especial
Texto Original en Hebreo
ויקח משה את אשתו ואת בניו - למה הוליכן? כדי שיהיו עם ישראל, לקבל התורה. וירכיבם על החמור זה אחד משמונה עשר דברים ששינו חכמים לתלמי המלך. ויקח משה את המטה וגו', עשה כמו שאמר לו הקדוש ברוך הוא (שם ד, יז): ואת המטה הזה תקח בידך:
Traducción al Español
"Entonces tomó Moisés a su mujer y a sus hijos..." (Éxodo 4:20).
¿Por qué los llevó consigo a Egipto? Para que estuvieran junto con todo el pueblo de Israel al momento de recibir la Torá en el Monte Sinaí.
"Y los hizo montar sobre un asno" — Este era un asno único y especial: es uno de los diez seres creados en la víspera de Shabbat durante la Creación (Bein Ha-shemashot). Es el mismo asno que ensilló Abraham nuestro padre para el ligamiento de Isaac (Akedat Yitzjak), y es el mismo asno sobre el cual se revelará el Rey Mesías en el futuro, como está escrito: "Humilde y montado sobre un asno" (Zacarías 9:9).
Sección 6: Las maravillas y señales puestas en mano de Moisés
Texto Original en Hebreo
ויאמר ה' אל משה בלכתך וגו' - וכי על איזה מופת אמר? אם תאמר על הנחש, והצרעת, והדם, והלא אותן נסים לא אמר לו הקדוש ברוך הוא לעשות אלא לישראל, ועוד, לא מצינו שעשה משה אותן האותות לפני פרעה?! אלא מהו כל המופתים אשר שמתי בידך? זה המטה, שהיו כתובין עליו עשר מכות, שהיה כתוב עליו נוטריקון: דצ"ך עד"ש באח"ב. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אלו המכות, אשר שמתי בידך, עשה אותם לפני פרעה, על ידי המטה הזה:
Traducción al Español
"Y dijo el Señor a Moisés: Cuando vuelvas a Egipto, mira que hagas delante de Faraón todas las maravillas que he puesto en tu mano" (Éxodo 4:21).
¿A qué maravillas se refiere? Si dijeras que se refiere a las tres señales de la vara convertida en serpiente, la lepra en la mano y el agua convertida en sangre, ¡si esas señales estaban destinadas a hacerse ante el pueblo de Israel para que creyeran!
En realidad, Dios le estaba revelando a Moisés las grandes plagas y prodigios que Él realizaría posteriormente en Egipto ante Faraón.
Sección 7: "Israel es mi hijo, mi primogénito"
Texto Original en Hebreo
ואני אחזק את לבו - כדי ליפרע דינם מהם. ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני וגו' גלה לו הקדוש ברוך הוא, שלא ישלח פרעה את ישראל, עד מכת בכורים, ולכך לא הוצרך הכתוב לפרסם לו בסוף, מהו בני בכורי ישראל, על יעקב אביהם אמר, שקנה הבכורה, כדי שיוכל לעבוד למקום. ואמרת אליו שלח את בני ויעבדני אמר לו: אם אתה מונע ממני בני בכורי מלעבדני, אני אמנע ממך בנך בכורך מלעבדך, שאני אהרוג את כולן:
Traducción al Español
"Y yo endureceré su corazón... Y dirás a Faraón: Así ha dicho el Señor: Israel es mi hijo, mi primogénito" (Éxodo 4:21-22).
El Santo, bendito sea Él, endureció el corazón de Faraón para ejecutar en los egipcios el juicio merecido por su crueldad. Y Dios le reveló de antemano a Moisés desde el principio cuál sería la plaga final con la que Faraón cedería: la muerte de los primogénitos egipcios, diciéndole: "Si no lo dejas ir, he aquí yo mataré a tu hijo, tu primogénito".
Sección 8: El acontecimiento en la posada y el precepto de la Circuncisión
Texto Original en Hebreo
ויהי בדרך במלון - חביבה מילה, שלא נתלה משה עליה אפילו שעה אחת, לפיכך כשהיה בדרך ונתעסק במלון ונתעצל למול לאליעזר בנו, מיד ויפגשהו ה' ויבקש המיתו, את מוצא מלאך של רחמים היה, ואף על פי כן ויבקש המיתו. ותקח צפורה צור וכי מנין ידעה צפורה שעל עסקי מילה נסתכן משה? אלא בא המלאך ובלע למשה מראשו ועד המילה, כיון שראתה צפורה שלא בלע אותו, אלא עד המילה, הכירה שעל עסקי המילה הוא ניזוק, וידעה כמה גדול כח המילה, שלא היה יכול לבלעו יותר מכאן, מיד, ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו.ותאמר כי חתן דמים אתה לי אמרה: חתני תהיה, אתה נתון לי, בזכות דמים הללו של מילה, שהרי קיימתי המצוה, מיד, וירף המלאך ממנו. אז אמרה: חתן דמים למולות אמרה: כמה גדול כח המילה, שחתני היה חייב מיתה, שנתעצל במצות המילה לעשותה, ולולי היא, לא ניצל:
Traducción al Español
"Y aconteció en el camino, en la posada, que el Señor le salió al encuentro y quiso matarlo" (Éxodo 4:24).
Cuan precioso es el precepto de la circuncisión (Brit Milá), pues por su causa Moisés no fue dispensado ni siquiera por una sola hora.
Cuando llegaron a la posada en el camino, Moisés se ocupó primero de instalar la posada y no circuncidó inmediatamente a su hijo Eliezer. Por esa breve demora, el ángel buscó matarlo. Inmediatamente Tziporá tomó un pedernal afilado, circuncidó a su hijo, y el peligro cesó. De aquí se aprende que los mandamientos de Dios deben realizarse con prontitud y diligencia.
Sección 9: "Truena Dios maravillosamente con su voz" (Job 37:5) y el mensaje a Aarón
Texto Original en Hebreo
ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה - הדא הוא דכתיב (איוב לז, ה): ירעם אל בקולו נפלאות. מהו ירעם? כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה בסיני, הראה בקולו לישראל פלאי פלאים. כיצד היה הקדוש ברוך הוא מדבר והקול יוצא ומחזיר בכל העולם? ישראל שומעין את הקול בא עליהם מן הדרום, והיו רצים לדרום לקבל את הקול, ומדרום נהפך להם לצפון, והיו רצים לצפון. ומצפון נהפך למזרח, והיו רצים למזרח. וממזרח נהפך להם למערב, והיו רצים למערב. ומן המערב נהפך להן מן השמים, והיו תולין עיניהן והיה נהפך בארץ. והיו מביטין לארץ, שנאמר (דברים ד, לו): מן השמים השמיעך את קולו ליסרך. והיו ישראל אומרים זה לזה (איוב כח, יב): והחכמה מאין תמצא? והיו ישראל אומרים: מהיכן הקדוש ברוך הוא בא, מן המזרח, או מן הדרום, שנאמר (דברים לג, ב): ה' מסיני בא וזרח משעיר למו. וכתיב (חבקוק ג, ג): אלוה מתימן יבא. ואומר (שמות כ, טו): וכל העם רואים את הקולות. הקול אין כתיב כאן, אלא הקולות. אמר רבי יוחנן: היה הקול יוצא ונחלק לשבעים קולות, לשבעים לשון, כדי שישמעו כל האומות, וכל אומה ואומה שומעת קול בלשון האומה, ונפשותיהן יוצאות, אבל ישראל היו שומעין ולא היו ניזוקין. כיצד היה הקול יוצא? אמר רבי תנחומא: דו פרצופין היה יוצא והורג לעובדי כוכבים, שלא קבלוה ונותן חיים לישראל, שקבלו את התורה, הוא שמשה אמר להם: בסוף ארבעים שנה (דברים ה, כג): כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש וגו', אתה היית שומע קולו [וחיית, אבל עובדי כוכבים שומעים ומתים. בוא וראה] היאך הקול יוצא אצל כל ישראל. כל אחד ואחד לפי כחו. הזקנים לפי כחן, הבחורים לפי כחן, והקטנים לפי כחן, והיונקים לפי כחן, והנשים לפי כחן, ואף משה לפי כחו, שנאמר (שמות יט, יט): משה ידבר והאלהים יעננו בקול, בקול שהיה יכול לסובלו. וכן הוא אומר (תהלים כט, ד): קול ה' בכח, בכחו לא נאמר, אלא בכח, בכחו של כל אחד ואחד, ואף נשים מעוברות לפי כחן. הוי אומר: כל אחד ואחד לפי כחו. אמר רבי יוסי בר חנינא: אם תמה אתה על הדבר הזה, למוד מן המן, שלא היה יורד לישראל אלא לפי כח של כל אחד ואחד מישראל. הבחורים היו אוכלין אותו כלחם, שנאמר (שמות טז, ד): הנני ממטיר לכם, לחם מן השמים וגו'. והזקנים, כצפיחת בדבש, שנאמר (שם שם, לא): וטעמו כצפיחת בדבש. ויונקים, כחלב משדי אמו, שנאמר (במדבר יא, ח): והיה טעמו כטעם וגו'. והחולים, כסולת מעורב בדבש, שנאמר (יחזקאל טז, יט): ולחמי אשר נתתי לך סלת ושמן ודבש האכלתיך. והעובדי כוכבים, טעמו אותו מר וגד, שנאמר (במדבר שם, ז): והמן כזרע גד הוא. אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: ומה המן, שהיה מין אחד נהפך לכמה מינין, בשביל צורך כל אחד ואחד, הקול שהיה כח בו, על אחת כמה וכמה, שהיה משתנה לכל אחד ואחד, שלא ינזקו. ומנין שהקול נחלק לקולות הרבה שלא ינזקו? שנאמר (שמות כ, טו): וכל העם רואים את הקולות, הוי (איוב לז, ה): ירעם אל בקולו נפלאות. דבר אחר: ירעם אל בקולו נפלאות אמר רבי לוי: שלשה קולות הולכות מסוף העולם ועד סופו, והבריות ביניהן, ואינן שומעות כלום, ואלו הן: היום והגשמים והנפש בשעה שיוצאת מן הגוף. היום מנין? אמר רבי יהודה בר רבי אלעאי: זה הכוכב, שהוא שף ברקיע אינו אלא כמסר [סברא אחרינא: כמסמר] הזה, שהוא נתון בעץ. הגשמים מנין? שנאמר (תהלים מב, ח): תהום אל תהום קורא לקול צנוריך. כיצד? יש אילן ששרשיו יורדים עשרים אמה, ויש שלשים, ויש חמשים, ויש שאינן יורדין אלא שלשה טפחים, והגשמים למעלה, אם אין משקין אותן, אלא שלשה טפחים. אותן של חמישים אמה, הן מתים, אם שותין של חמשים אמה, טורף אותן של שלשה טפחים. אלא, זה תהום העליון קורא לתחתון, אומר לו: עלה, ואני יורד! ותחתון אומר לו: רד, ואני אעלה! עד שהעליון יורד ומשקה של שלשה טפחים, והתחתון עולה ומשקה אותן של חמשים אמה, בוא וראה! כמה בין אלו לאלו, וקוראין זה לזה, ובני אדם בנתיים, ואינן (יודעין): [שומעין], הוי, ירעם אל בקולו נפלאות. והנפש? בשעה שהיא יוצאת מן הגוף, ובני אדם יושבין אצלו ואינן שומעין. הוי, ירעם אל בקולו נפלאות. אמר רבי ראובן: בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה במדין (שמות ד, יט): לך, שוב מצרימה! נחלק הדבור לשני קולות ונעשה דו פרצופין, והיה משה שומע במדין: לך, שוב מצרימה! ואהרן שומע: לך, לקראת משה המדברה! הוי, ירעם אל בקולו נפלאות:
Traducción al Español
"Y dijo el Señor a Aarón: Ve al encuentro de Moisés al desierto" (Éxodo 4:27).
A esto se refiere lo que está escrito: "Truena Dios maravillosamente con su voz" (Job 37:5). ¿De qué manera truena la voz Divina? Cuando el Santo, bendito sea Él, habla, Su voz se divide y llega a cada persona según su capacidad de recepción.
Dios habló a Aarón en Egipto mientras le hablaba a Moisés en Madián, coordinando milagrosamente el reencuentro de ambos hermanos en el desierto para iniciar la misión de la Redención.
Sección 10: "La Misericordia y la Verdad se encontraron; la Justicia y la Paz se besaron" (Salmos 85:11)
Texto Original en Hebreo
וילך ויפגשהו - הדא הוא דכתיב (תהלים פה, יא): חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. חסד, זה אהרן, שנאמר (דברים לג, ח): וללוי אמר: תומיך ואוריך לאיש חסידך. ואמת, זה משה, שנאמר (במדבר יב, ז): לא כן עבדי משה וגו', הוי, חסד ואמת נפגשו. כמה דתימא: וילך ויפגשהו בהר האלהים צדק, זה משה, שנאמר (דברים שם, כא): צדקת ה' עשה. ושלום, זה אהרן, שנאמר (מלאכי ב, ו): בשלום ובמישור הלך אתי. נשקו, וישק לו. אמרו רבותינו: כל הנשיקות של תפלות, חוץ משלוש. (כדכתיב לעיל). וישק לו מהו? וישק לו, זה שמח בגדולתו של זה, וזה שמח בגדולתו של זה. דבר אחר: וישק לו, נטל כהונה ולויה. זה נוטל כהונה, ונותן לויה. וזה נטל לויה, ונותן כהונה. דבר אחר: וישק לו אמר רבי שמואל בר נחמן: משל לזהבי, שהביאו לו מוניטה אחת, וראה אותה מבפנים של חרס, ומבחוץ של זהב. לימים הביאו לו מוניטה, שכולה זהב. אמר להם: הראשון חרס היה, והיה מצופה זהב, אבל זה כולה זהב. כך, נשיקה שנשק עשו ליעקב, לא היה אלא לפסולת, שנאמר (משלי כו, כג): כסף סיגים מצופה על חרש. ומה היה סופו? (שם שם, שם): שפתים דולקות ולב רע, שלא בקש לנשקו אלא לנשכו. אבל נשיקה של אהרן ומשה היתה נשיקה של אמת, ועליהן הוא אומר (תהלים פה, יא): חסד ואמת נפגשו. רבי יהודה בר רבי סימון אומר: חסד, זה אהרן. ואמת, זה משה. ורבי עזריה אומר: חסד, זה משה, שעשה חסד עם יוסף. ואמת, זה אהרן, דכתיב (מלאכי ב, ו): תורת אמת היתה בפיהו. הוי, חסד ואמת נפגשו, זה משה ואהרן. וישק לו, אין אנו יודעין למי חלק הקדוש ברוך הוא כבוד, אם לאהרן, אם למשה. יש אומרים: לאהרן, שהיה במצרים ומתנבא להן לישראל, שעתיד הקדוש ברוך הוא לגאול אותם, כדי שיבא משה ויעיד על דבריו של אהר,ן ויהיו ישראל אומרים: אמת היה מתנבא אהרן. ויש אומרים: למשה, כדי שיבא משה ויאמינו לדבריו:
Traducción al Español
"Y fue y lo encontró en el monte de Dios, y lo besó" (Éxodo 4:27).
A esto se refiere el versículo: "La misericordia y la verdad se encontraron; la justicia y la paz se besaron" (Salmos 85:11).
- La Misericordia (Jesed) es Aarón, de quien se dice: "Tu Tumim y tu Urim sean para tu hombre piadoso" (Deuteronomio 33:8).
- La Verdad (Emet) es Moisés, de quien se dice: "En toda mi casa él es fiel" (Números 12:7).
- La Justicia (Tzedek) es Moisés.
- La Paz (Shalom) es Aarón, quien amaba la paz y perseguía la paz.
Cuando ambos se encontraron en el Monte de Dios, se unieron en perfecta armonía para salvar a Israel.
Sección 11: Moisés relata a Aarón las palabras de Dios
Texto Original en Hebreo
ויגד משה לאהרן את כל דברי ה' וגו' - התחיל משה אומר לו: כל הדברים וכל האותות אשר צוהו לעשות לפני העם, כשם שאמר לו הקדוש ברוך הוא כן עשה. (שמות ד, טו): ודברת אליו ושמת את הדברים בפיו:
Traducción al Español
"Y contó Moisés a Aarón todas las palabras del Señor que le enviaba, y todas las señales que le había mandado" (Éxodo 4:28).
Moisés le explicó a Aarón con todo detalle la misión divina, las palabras que debía hablar ante el pueblo y ante Faraón, y las señales milagrosas que confirmarían la verdad de su profecía.
Sección 12: La reunión con los ancianos de Israel
Texto Original en Hebreo
וילך משה ואהרן ויאספו וגו' - אמר רבי עקיבא: למה נמשלו ישראל כעוף? מה עוף אינו פורח אלא בכנפים, אף ישראל אינן יכולין לעמוד אלא, בזקנים. גדולה הזקנה, אם זקנים הם חביבין לפני הקדוש ברוך הוא, ואם נערים, נטפלה בהן ילדות. תני, רבי שמעון בן יוחאי: בכמה מקומות שנינו, שחלק הקדוש ברוך הוא כבוד לזקנים. בסנה, דכתיב (שם ג, טז): לך ואספת את זקני ישראל. בסיני, דכתיב (שם כד, א): ואל משה אמר עלה אל ה' וגו'. באהל מועד, דכתיב (ויקרא ט, א): קרא משה לאהרן ולבניו וגו'. ולעתיד לבא, כמו, שנאמר (ישעיה כד, כג): כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים, ונגד זקניו כבוד. רבי אבין אמר: עתיד הקדוש ברוך הוא להושיב את זקני ישראל כגורן, והוא יושב בראש כולן כאב בית דין, ודנין לעובדי כוכבים, שנאמר (שם ג, יד): ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו. על זקני עמו אין כתיב כאן, אלא עם זקני עמו. הוא יושב עמהן ודנין לעובדי כוכבים, ומה הוא אומר להם? (שם שם, שם): ואתם בערתם הכרם, אלו ישראל, דכתיב (שם ה, ז): כי כרם ה' צבאות בית ישראל. (שם ג, שם): גזלת העני בבתיכם. וכתיב (שם יד, לב): כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו. וכן היה דרך המלכים לישב כגורן עגולה, שנאמר (דה"ב יח, ט): ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים איש על כסאו, מלובשים בגדים ויושבים בגורן. וכי בגורן ישבו? אלא, כדתנינן: סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה, כדי שיהיו רואים זה את זה, ושני סופרי הדיינין יושבין לפניהם וכו'. אמר שלמה: אני ראיתיו יושב עמהן, ודן בתוכם, שנאמר (משלי לא, כג): נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ:
Traducción al Español
"Y fueron Moisés y Aarón, y reunieron a todos los ancianos de los hijos de Israel" (Éxodo 4:29).
Dijo Rabí Akiva: ¿Por qué es comparado Israel a un ave? Así como el ave no puede volar sin sus alas, del mismo modo el pueblo de Israel no puede sostenerse ni actuar sin sus ancianos y líderes espirituales. Por eso lo primero que hicieron Moisés y Aarón fue convocar al Sanedrín y a los ancianos de Israel para transmitirles la albricia de la Redención.
Sección 13: Aarón habla al pueblo y el pueblo cree
Texto Original en Hebreo
וידבר אהרן את כל הדברים - עשה כמו שאמר הקדוש ברוך הוא (שמות ד, טז): ודבר הוא לך אל העם ויעש האותות לעיני העם, כמה שאמר למעלה. ויאמן העם, עשו כמו שאמר הקדוש ברוך הוא (שם ג, יח): ושמעו לקולך. יכול לא האמינו עד שראו האותות? לא, אלא וישמעו כי פקד ה', על השמועה האמינו, ולא על ראיית האותות. ובמה האמינו? על סימן הפקידה שאמר להם. שכך היה מסורת בידם מיעקב, שיעקב מסר את הסוד ליוסף, ויוסף לאחיו, ואשר בן יעקב, מסר את הסוד לסרח בתו ועדיין היתה היא קיימת. וכך אמר לה: כל גואל שיבא ויאמר לבני (שם שם, טז): פקוד פקדתי אתכם, הוא גואל של אמת. כיון שבא משה ואמר: פקוד פקדתי אתכם, מיד, ויאמן העם. במה האמינו? כי שמעו הפקידה, הדא הוא דכתיב: כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עניים ויקדו וישתחוו. ויקדו, על הפקידה. וישתחוו, על כי ראה את עניים:
Traducción al Español
"Y habló Aarón todas las palabras que el Señor había dicho a Moisés, e hizo las señales delante de los ojos del pueblo. Y el pueblo creyó..." (Éxodo 4:30-31).
Aarón actuó exactamente como Dios había dicho ("Él hablará por ti al pueblo"). Moisés realizó las señales milagrosas ante el pueblo, e inmediatamente todo el pueblo creyó en la promesa de la Redención, se inclinó y adoró a Dios agradeciendo que hubiese considerado su aflicción.
Sección 14: La comparecencia ante Faraón y la deserción de los ancianos
Texto Original en Hebreo
ואחר באו משה ואהרן - היכן הלכו הזקנים שלא חשב אותם עמהם? שכבר אמר לו הקדוש ברוך הוא (שם ג, יח): ובאת אתה וזקני ישראל. אמרו רבותינו: הלכו עמהן הזקנים, והיו מגנבין את עצמן ונשמטין אחד אחד, שנים שנים, והלכו להן, כיון שהגיעו לפלטרין של פרעה, לא נמצא אחד. שכן כתיב: ואחר באו משה ואהרן. והיכן הזקנים? אלא שהלכו להן. אמר להם הקדוש ברוך הוא: כך עשיתם, חייכם! שאני פורע לכם. אימתי? בשעה שעלה משה ואהרן עם הזקנים להר סיני לקבל התורה, החזירן הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם כד, יד): ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה. ויאמרו אל פרעה: כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר אמר רבי חייא בר אבא: אותו היום, יום פרוזבוטי של פרעה היה, ובאו כל המלכים כלן לכבדו, והביאו דוראות של עטרות והיו מעטירין אותו, שהוא יום קוזמוקרטור, והביאו אלהיהן עמהן. משעטרו אותו, היו משה ואהרן עומדין על פתח פלטרין של פרעה, נכנסו עבדיו ואמרו: שני זקנים עומדין על הפתח. אמר להן: יעלו! כיון שעלו היה מסתכל בהן, שמא יעטרו אותו, או שמא יתנו לו כתבים, ואף לא שאלו בשלומו. אמר להם: מי אתם? אמרו לו: שלוחיו של הקדוש ברוך הוא אנו. מה אתם מבקשים? אמרו לו: כה אמר ה' שלח את עמי וגו'. אותה שעה כעס ואמר: מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא היה יודע לשלח לי עטרה, אלא בדברים אתם באים אלי, לא ידעתי את ה', וגם את ישראל לא אשלח! אמר להם: המתינו לי, עד שאחפש בספר שלי. מיד נכנס לבית ארמון שלו והיה מביט בכל אומה ואומה ואלהיה, התחיל קורא אלהי מואב, ואלהי עמון, ואלהי צידון. אמר להם: חפשתי שמו בבית גנזי ולא מצאתי אותו. אמר רבי לוי: משל למה הדבר דומה? לכהן שהיה לו עבד שוטה. יצא הכהן חוץ למדינה, הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות. התחיל צווח לבני אדם, שעומדים שם לא ראיתם בכאן רבי? אמרו לו: רבך לאו כהן הוא?! אמר להן: הן! אמרו לו: שוטה, מי ראה כהן בבית הקברות! כך אמרו משה ואהרן לפרעה: שוטה, דרכן של מתים לתבען בין החיים, שמא החיים אצל המתים?! אלהינו חי הוא, אלו שאתה אומר, מתים הם. אבל אלהינו, הוא אלהים חיים ומלך עולם! אמר להם: בחור הוא או זקן הוא? כמה שנותיו? כמה עיירות כבש? כמה מדינות לכד? כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות? אמרו לו: אלהינו כחו וגבורתו מלא עולם, הוא היה עד שלא נברא העולם, והוא יהיה בסוף כל העולם, והוא יצרך ונתן בך רוח חיים. אמר להם: ומה מעשיו? אמרו לו (ישעיה נא, יג): נוטה שמים ויוסד ארץ. קולו חוצב להבות אש, מפרק הרים ומשבר סלעים. קשתו אש, חציו שלהבת, רומחו לפיד, מגינו עננים, חרבו ברק, יוצר הרים וגבעות, מכסה הרים בעשבים, מוריד גשמים וטללים, מפריח דשאים, ועונה חיות, צר את העובר במעי אמו ומוציאו לאויר העולם. (דניאל ב, כא): מהעדה מלכין, ומהקם מלכין. אמר להם: מתחלה שקר אתם אומרים, כי אני הוא אדון העולם! ואני בראתי עצמי ואת נילוס, שנאמר (יחזקאל כט, ג): לי יאורי ואני עשיתני. באותה שעה קבץ כל חכמי מצרים, אמר להם: שמעתם שמו של אלהיהם של אלו? אמרו לו: שמענו, שבן חכמים הוא ובן מלכי קדם. אמר להם הקדוש ברוך הוא: לעצמכם קראתם חכמים, ולי בן חכמים, שנאמר (ישעיה יט, יא): חכמי יועצי פרעה עצה נבערה, איך תאמרו אל פרעה בן חכמים, אני בן מלכי קדם. ראה מה כתיב בהן (שם שם, שם): אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה. (שם כט, יד): ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. השיבם: אלוה שלכם, איני יודע מי הוא, שנאמר: מי ה' אשר אשמע בקולו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! מי ה' אמרת, במי אתה לוקה! מ' ארבעים, י' עשרה, הם חמישים מכות, שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים בים, שנאמר (שמות ח, טו): ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא. ועל הים מהו אומר? (שם יד, לא): וירא ישראל את היד הגדולה. כמה לקו באצבע? עשר מכות. חשוב! חמשה אצבעות שביד הגדולה, לכל אחד ואחד, עשר מכות, הרי חמשים. דבר אחר: מי ה'. סרס אותו: מי ים, הים הודיעך ה'. אתה אמרת: מי ה', עתיד אתה לומר (שם ט, כז): ה' הצדיק. אתה אמרת: לא ידעתי את ה', עתיד אתה לומר (שם י, טז): חטאתי לה' אלהיכם. אתה אמרת: וגם את ישראל לא אשלח, אלו היה שם אותו ישראל הזקן, הייתי נותן הסל והמגריפה על כתיפו:
Traducción al Español
"Después entraron Moisés y Aarón y dijeron a Faraón: Así ha dicho el Señor, Dios de Israel: Deja ir a mi pueblo..." (Éxodo 5:1).
¿A dónde se fueron los ancianos, que no se les menciona aquí entrando con ellos? Dios le había dicho a Moisés: "Y vendrás tú y los ancianos de Israel al rey de Egipto". Los ancianos comenzaron a caminar con Moisés y Aarón, pero al acercarse al palacio imperial de Faraón, les entró temor y se fueron escurriendo uno a uno y dos a dos hasta que no quedó ninguno.
El Santo, bendito sea Él, les dijo: "¿Así habéis hecho? ¡Por vuestra vida que os lo pagaré!". ¿Cuándo se los pagó? Cuando Moisés y Aarón subieron al Monte Sinaí para recibir la Torá, Dios hizo apartar a los ancianos diciéndoles: "Esperadnos aquí", no permitiéndoles subir al nivel superior.
Aquel día era el día de recepción oficial de Faraón (Protocolo imperial), en el cual todos los reyes de las naciones venían a rendirle homenaje y le traían coronas con los nombres de sus dioses. Cuando Moisés y Aarón entraron sin coronas y sin saludar al rey con adulaciones, Faraón les preguntó: "¿Quiénes sois?". Dijeron: "Somos embajadores del Santo, bendito sea Él". Faraón preguntó: "¿Quién es el Señor para que yo oiga su voz? No conozco al Señor". Trajo los registros de todas las naciones y dioses y dijo: "He buscado su nombre en mi archivo de dioses y no lo he encontrado".
Moisés y Aarón le dijeron: "¡Insensato! ¿Acaso los vivos se buscan entre los muertos? Todos los dioses que tienes registrados son ídolos muertos. ¡Nuestro Dios es el Dios Vivo y Rey del Universo! Él despliega los cielos, cimientos de la tierra, hace tronar los relámpagos, forma el embrión en el vientre de su madre y quita y pone reyes". Faraón respondió con soberbia: "¡Yo soy el señor del mundo, yo me hice a mí mismo y al río Nilo!". Y rehusó dejar ir a Israel.
Sección 15: "El Dios de los hebreos nos ha salido al encuentro"
Texto Original en Hebreo
ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו - אמרו משה ואהרן: שמא תאמר שנינו אותו הלשון שאמר לנו הקדוש ברוך הוא, ואמרנו לו: כה אמר ה' אלהי ישראל, ובשביל כך הקשה כנגדנו, חזרו ואמרו: אלהי העברים. פן יפגענו בדבר או בחרב, לא היה צריך לומר, אלא פן יפגעך, מהו פן יפגענו? ללמדך שנהגו בו כבוד, ללמדך שחייב אדם לחלוק כבוד למלכות:
Traducción al Español
"Y ellos dijeron: El Dios de los hebreos nos ha salido al encuentro; iremos, pues, ahora, camino de tres días por el desierto..." (Éxodo 5:3).
Moisés y Aarón le hablaron a Faraón con suma cortesía y respeto por la majestad del reino. Dijeron: "para que no venga sobre nosotros peste o espada", incluyendo a sus propias personas en la advertencia para no herir la sensibilidad de Faraón directamente, enseñando así el respeto debido a los gobernantes.
Sección 16: La respuesta airada de Faraón: "¿Por qué hacéis cesar al pueblo?"
Texto Original en Hebreo
ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן - מהו למה? אמר להם: אתם למה, ודבריכם למה. לכו לסבלותיכם אמר רבי יהושע בן לוי: שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך. אמר להם פרעה: בשביל שאתם פנוים, אתם אומרים (שם ה, ח): נלכה ונזבחה לאלהינו, לכו לסבלותיכם:
Traducción al Español
"Entonces el rey de Egipto les dijo: Moisés y Aarón, ¿por qué hacéis cesar al pueblo de su trabajo? Id a vuestras tareas" (Éxodo 5:4).
Faraón les dijo con ira: "¿Por qué venís a turbar la mente de los trabajadores? ¡Id a vuestros propios trabajos!".
Dijo Rabí Yehudá bar Ilai: La tribu de Leví estaba exenta del trabajo de esclavitud en Egipto. Como Moisés y Aarón pertenecían a Leví, Faraón no podía obligar al pueblo entero a trabajar si ellos los distraían, por lo que les ordenó a Moisés y Aarón que se retiraran a sus propios asuntos.
Sección 17: "He aquí el pueblo de la tierra es ahora mucho"
Texto Original en Hebreo
ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ - אמר להם: אם אלף אנשים אתם מבקשים, או אלפים, הייתי נותן, שמא ששים רבוא אתם מבקשים?! לכו לסבלותיכם. דבר אחר: אמר רבי נהוראי: מנין אתה אומר שלא יצאו ישראל ממצרים אלא שנים מששים רבוא? נאמר במדבר (יחזקאל כ, יג): ואומר לשפוך חמתי (עליכם): [עליהם] במדבר לכלותם. ונאמר במצרים (שם שם, ח): לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בם, בתוך ארץ מצרים. מה במדבר לא נשתיירו בם אלא שנים מששים רבוא, אף במצרים לא נשתיירו בם אלא שנים מששים רבוא, הן רבים עתה עם הארץ:
Traducción al Español
"Dijo también Faraón: He aquí el pueblo de la tierra es ahora mucho, y vosotros les hacéis cesar de sus tareas" (Éxodo 5:5).
Faraón argumentó: "Si se tratara de mil o dos mil hombres que piden un descanso, podría concederlo. Pero se trata de seiscientos mil hombres. ¡Si descansan tres días, la economía y las obras de Egipto se detendrán por completo!".
Sección 18: El nuevo decreto cruel de Faraón: La retención de la paja
Texto Original en Hebreo
ויצו פרעה ביום ההוא - מלמד על הרשע, שלא עכב לעשות עמהן רע. וזו היתה גזירה רביעית. והנוגשים אצים לאמר, אלו המצרים. השוטרים, אלו זקני ישראל. לא תוסיפון לתת תבן לעם ואת מתכונת הלבנים, מכאן אתה למד שחשבון היה על כל אחד ואחד כמה לבנים יעשו ביום, ולכך העביד בהן בתחלה בפה רך, כדי שיעשו הלבנים בכל כחם, ולראות כל יכולת שלהם, ולפי מספר שעשו ביום הראשון, גזרו עליהם לעשות כל הימים. כי נרפים הם אמר רבי שמעון בן יוחאי: התחיל מחרק עליהם שיניו ואומר: נרפים אתם, לשון טינוף הוא, ישתחקו עצמותיו, קדושים הם. על כן הם צועקים לאמר וגו' תכבד העבודה על האנשים, מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעין בהם משבת לשבת, לומר שהקדוש ברוך הוא גואלן, לפי שהיו נוחין בשבת. אמר להן פרעה: תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו וגו' אל יהו משתעשעין, ואל יהו נפישין ביום השבת:
Traducción al Español
"Y mandó Faraón aquel mismo día a los capataces del pueblo y a sus oficiales, diciendo: De aquí en adelante no daréis paja al pueblo para hacer ladrillo..." (Éxodo 5:6-7).
Esto enseña la maldad de Faraón, quien no demoró ni un solo momento en promulgar un nuevo mal contra Israel. Este fue el cuarto decreto cruel dictado contra los israelitas en Egipto.
Ordenó que no se les proveyera paja, pero exigió que entregaran exactamente la misma cantidad diaria de ladrillos que entregaban antes, acusándolos de ser perezosos por pedir ir a ofrecer sacrificios a Dios.
Sección 19: El esparcimiento del pueblo y la ausencia de Moisés
Texto Original en Hebreo
ויצאו נוגשי העם ושוטריו - כיון שגזר כן, הלך משה למדין ועשה ששה חדשים, ואהרן היה יושב במצרים, ואותה שעה החזיר משה אשתו ובניו (במדין): [למדין]. אתם קחו לכם תבן ויפץ העם בכל ארץ מצרים, מפני שהיה משה במדין, אמר להם הקדוש ברוך הוא: למחר אני מביא עליהם מכות. והם אומרים: פרעה חוטא ואנו לוקין?! כיון שישראל יוצאין להביא תבן ולעשות, היה המצרי רואהו בתוך שדהו ומשבר את שוקיו, לפיכך ויפץ העם. והנוגשים אצים לאמר, אלו מצריים הרשעים, שהיו דוחקים בהן ואומרים להם: כלו מעשיכם, אבל השוטרים לא היו אצים, שהם כשרים, והיו רואין אותן בצרה גדולה, ולא היו דוחקין עליהם:
Traducción al Español
"Y salieron los capataces del pueblo y sus oficiales... Y el pueblo se esparció por toda la tierra de Egipto para recoger rastrojo en lugar de paja" (Éxodo 5:10-12).
Tan pronto como Faraón dictó este decreto opresivo, la situación se volvió insoportable. Los capataces egipcios apremiaban violentamente a los trabajadores.
Durante este período de extrema tribulación, Moisés regresó a Madián y permaneció allí seis meses, mientras Aarón permanecía en Egipto, sufriendo ambos por el dolor de su pueblo.
Sección 20: Los oficiales israelitas golpeados por proteger al pueblo
Texto Original en Hebreo
ויכו שוטרי בני ישראל - מכאן אתה למד, שהיו כשרים ומסרו עצמן על ישראל, וסבלו מכות כדי להקל מעליהם, ולפיכך זכו לרוח הקודש, שנאמר (במדבר יא, טז): אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו'. אמר הקדוש ברוך הוא: הם לקו עליהם, לפיכך יזכו לרוח הקדש ונתמנו נביאים עליהם. ויבואו שוטרי בני ישראל ויצעקו תבן אין נתן לעבדיך ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע לאמר ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים אחר ששה חדשים נגלה הקדוש ברוך הוא על משה במדין, ואמר לו (שמות ד, יט): לך שוב מצרים. בא משה ממדין ואהרן ממצרים ויפגעו בהן שוטרי ישראל, כשהיו יוצאין מלפני פרעה. מהו נצבים? אמרו רבותינו זכרונם לברכה: דתן ואבירם היו עמהן, שכתוב בהן (במדבר טז, כז): ודתן ואבירם יצאו נצבים, התחילו מחרפין ומגדפין כלפי משה ואהרן:
Traducción al Español
"Y azotaban a los oficiales de los hijos de Israel... diciendo: ¿Por qué no habéis cumplido vuestra tarea de ladrillo...?" (Éxodo 5:14).
De aquí se aprende la gran virtud y piedad de los oficiales israelitas (Shotrim): eran hombres justos que prefirieron entregar sus propios cuerpos a los azotes de los capataces egipcios antes que entregar a los trabajadores israelitas a la violencia. Recibían los golpes para aliviar la carga de sus hermanos.
Por esta entrega y autosacrificio amoroso, el Santo, bendito sea Él, los recompensó dignamente más adelante, eligiendo de entre estos mismos oficiales a los setenta ancianos que formaron el Sanedrín con Moisés en el desierto.
Sección 21: La queja de los oficiales ante Moisés y Aarón
Texto Original en Hebreo
ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט - אם באמת באתם משמו של הקדוש ברוך הוא, ישפוט בינינו ובין פרעה, ואם מעצמכם באתם, ישפוט ה' בינינו וביניכם. אשר הבאשתם את ריחנו רבי יוחנן אמר: מן המכות שהיו מכין אותם, היה ריחן מבאיש. ורבי שמעון בן לקיש אמר: מאותן שהיו משקעין בבנין, היו מתים וריחן מבאיש. ורבי חייא אמר: משל לנבלה, שהיתה נתונה בזוית ועפר מכוסה עליה, ואין ריחה עולה. ובא אחר וגילה אותה, והלך ריחה. כך אמרו ישראל למשה: משה ריח היה ביד מצרים שאנחנו עתידין ליגאל, ובאתם ועכרתם אותו. לתת חרב בידם להרגנו אמר רבי יהודה הלוי ברבי שלום: אמרו לו למשה, למה אנו דומין, לשה שבא הזאב ליטול אותו. רץ הרועה אחריו להצילו מפי הזאב. בין הרועה ובין הזאב נבקעת השה. כך אמרו ישראל משה מבינך לבין פרעה אנו מתים:
Traducción al Español
"Y encontrando a Moisés y a Aarón... les dijeron: Mire el Señor sobre vosotros y juzgue, pues nos habéis hecho abominables delante de Faraón..." (Éxodo 5:20-21).
Los oficiales salieron del palacio abrumados por los golpes y el dolor, y al encontrar a Moisés y Aarón que los esperaban, les dijeron con amargura: "Si verdaderamente venís en nombre de Dios, que el Señor juzgue entre nosotros y Faraón. Pues desde que vinisteis a hablar en su Nombre, las cargas han empeorado y nos habéis puesto una espada en las manos de nuestros enemigos para matarnos".
Sección 22: El reclamo apasionado de Moisés ante Dios
Texto Original en Hebreo
וישב משה אל ה' ויאמר ה' למה הרעותה לעם הזה - באותה שעה בא משה והשיב דברים לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לו: למה הרעות וגו'. מהו ה' למה הרעות? בנוהג שבעולם בשר ודם האומר לחבירו: למה אתה עושה כן, הוא כועס עליו, ומשה אמר לפני הקדוש ברוך הוא: למה הרעותה לעם הזה?! אלא כך אמר לפני הקדוש ברוך: נטלתי ספר בראשית וקראתי בו, וראיתי מעשיהן של דור המבול היאך נדונו, מדת הדין היתה, ומעשה דור הפלגה, של סדומיים היאך נדונו, ומדת הדין היתה, העם הזה מה עשו שנשתעבדו מכל הדורות שעברו? ואם בשביל שאמר אברהם אבינו (בראשית טו, ח): במה אדע כי אירשנה, ואמרת לו (שם שם, יג): ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, אם כן, הרי עשו וישמעאל מבניו והן צריכין להשתעבד כמו הם? ואפילו כן, היה לו להשתעבד דורו של יצחק, או דורו של יעקב, לא לעם הזה שהוא בדורי?! ואם תאמר מה איכפת לי? אם כן, למה זה שלחתני? ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע וגו'. אמר רבי פנחס הכהן בן חמא: אמר לפניו: שמך הגדול, גבור ונורא הוא, וכל העולם כולו מתייראין ממנו, ופרעה הרשע, שמע שמעך והזיד. מהו והצל לא הצלת? רבי ישמעאל אומר: והצל לא הצלת, ודאי. רבי עקיבא אומר: יודע אני, שאתה עתיד להצילם אלא, מה איכפת לך, באותן הנתונים תחת הבנין! באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, וכיון שראה הקדוש ברוך הוא, שבשביל ישראל הוא אומר, לא פגעה בו מדת הדין:
Traducción al Español
"Entonces Moisés se volvió al Señor y dijo: Señor, ¿por qué haces mal a este pueblo? ¿Para qué me enviaste?" (Éxodo 5:22).
En aquella hora, Moisés volvió su corazón al Santo, bendito sea Él, y le habló con apasionado dolor por la aflicción de Israel, diciendo:
"Señor del Universo: He tomado el libro de Génesis y lo he leído, y he visto en él cómo juzgaste a la generación del Deluvio, a la generación de la Torre de Babel y a Sodoma. ¡Pero aquellos eran malvados! ¿Acaso este pueblo ha pecado más que todas las generaciones anteriores para que sea sometido a una servidumbre tan atroz? Desde que vine a Faraón para hablar en tu Nombre, ha hecho mal a este pueblo, ¡y Tú no has librado a tu pueblo!".
Moisés defendió con todo su ser al pueblo de Israel ante el Tribunal Celestial.
Sección 23: La respuesta de Dios: "Ahora verás lo que yo haré a Faraón"
Texto Original en Hebreo
ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה - במלחמות פרעה אתה רואה, ואין אתה רואה במלחמות של שלושים ואחד מלכים שיעשה בהן נקמה יהושע תלמידך. מכאן אתה למד, שנטל משה עכשיו את הדין, שלא יכנס לארץ:
Traducción al Español
"El Señor dijo a Moisés: Ahora verás lo que yo haré a Faraón; porque con mano fuerte los dejará ir..." (Éxodo 6:1 / Éxodo 5:23).
El Santo, bendito sea Él, le respondió a Moisés: "Tú has cuestionado mis caminos. Por tanto: Ahora verás lo que haré a Faraón. Verás la caída de Faraón y las maravillas que ejecutaré en Egipto para liberar a mi pueblo. Sin embargo, por haber dudado, verás el juicio de Egipto, pero no verás las guerras de conquista de los treinta y un reyes de la tierra de Canaán cuando el pueblo entre a la Land Heredada".
E inmediatamente comenzó el proceso de las plagas y la gloriosa Redención.